מתגעגעת
לאחותי, לשמש התל אביבית, לכל האירועים המשפחתיים שאף פעם אין כוח ללכת אליהם,לכל האירועים המשפחתיים שיש כוח ללכת אליהם, לארוחת שישי אצל סבתא, לחיבוק של אמא, לקפה עם רנה, לציפייה (שיש סיכוי שתתממש) לביקור של מור, לנחיתה לונדונית של אליאן, לשיחת הבוקר עם רויטל, ללכת ברחוב, ללכת ברחוב ולפגוש מישהו מוכר, לסיגרייה בשקל, לפן של ניסים, לנסיעת הבוקר היומית בהרברט סמואל כשהים רק מתעורר והשמיים כחולים, לפארק הירקון, לחנויות קטנות, לשוק האיכרים, לברים (זה בלי שום קשר לאוהיו), לשירים בעברית ברדיו, לעיתון של הבוקר, לחיוג ישיר ללא צורך במספרי גישה, למוניות, לזה שהכל קרוב, לעצמאות מוטורית, להזמנות לחתונות, לשופינג בלי התחושה שתמיד יש דיל יותר טוב או קופון שפספסת, לאנשים שמתלבשים מגניב, לבנות בעבודה, לבירה עם שגית ועמית על החוף, לידיעה שכל הזמן יש אירועי תרבות בעיר (אפילו שהפעם האחרונה שהייתי בתיאטרון היתה בביצפר), לנוה צדק, לסקורצ'ר, לסמדר המדריכת פילאטיס, לאירית הפסיכולוגית, ל"טחינת הנסיך", לקרמבו....
לא מתגעגעת
לשעון המעורר, לגעגועים לאיתי, לעייפות תמידית, לנהגים תל אביבים שלא רואים את הטוסטוס במראה, לחדשות כל שעה, לשגרה, לדירה שאף פעם לא מתחממת בחורף, למוכרים אפטיים, ללחץ, ל5% הנחה ואין כפל מבצעים, לתחושה שבחו"ל יש דברים יותר יפים ויותר מעוצבים, לנהגי מוניות עצבניים, לתחושה שאני כל הזמן מפספסת אירועי תרבות - פרינג'ים, תערוכות ופתיחות, לאנשים עם כלבים מסוכנים שהולכים בלי רצועה, לריח שמן פלאפל שלא הוחלף שבוע, למשאיות שמצפצפות ברוורס באמצע הלילה, לחורים במדרכה, למחירי ביטוח מופקעים, לצנרת מיושנת, להמבורגר, לתחושת סוף הסופ"שׁ, למחסור בטבע מסביב, לידיעה שניו יורק נמצאת במרחק 12 שעת טיסה ו-1200$, לגשם מלוכלך ושמיים צהובים, לזה שאין לי זמן לקרוא ספרים....
מה שטוב
זה לקום בבוקר ולהקשיב לשקט, להתבונן בעצים חשופים ושלג לבן, לקחת את הזמן, לא להיות בלחץ, לעבוד מהבית, לבלות זמן איכות עם המבקרים שטורחים להגיע עד אלינו, שיש מלא זמן ללכת לחדר כושר ולשחות, להעריך מחדש את החיים האורבניים, לדעת שיש חיים מחוץ לבועה, להכיר תרבות חדשה לגמרי, להיות הרבה עם איתי, לעשות מלחמת שלג, שדפנה חיה בשעון אמריקאי אפישלו שהיא בת"א, שאנשים מחייכים, שיש זמן להתוודע לפייסבוק, הידיעה שיש מלא זמן ואפשר לעשות המון דברים, לבלות עם פנגה כל הזמן, חדרי אמבטייה מרובים וכיורים כפולים, חדרי ארונות, חימום שעובד, הדולר, שתמיד אפשר למצוא מה שמחפשים ואף יותר, שהעיצוב הגרפי של האריזות מעורר השראה...
מה שמעצבן
זה שיכולים לשים אותך 39 דקות על המתנה ואז לנתק, כמעט כל מה שקשור למשלוחים דפוק, לא לדעת מתי אני אפגוש את בן אחותי, לא ללכת למדידות שמלות כלה עם רנה, שאין יותר אולטרסאונדים (כי כאן זה עובד אחרת), שצריך ללמוד תיאוריה מחדש ולעבור טסט, שאי אפשר סתם לשוטט וללכת לאיבוד בעיר הגדולה, שאפשר להחליק על התחת באמצע הכביש כי הוא קפא, אנשים רובוטים, שהאהובים נמצאים במרחק 2 טיסות ו-1500$ , שמשאירים מקום רק לתלייה (מי שיש לו טי שירטים ותחתונים צריך לקנות שידה), שהכל רחוק, שלא יודעים איך נראה מה שמחפשים, שלוקח שעה לבחור חלב, הפרשי השעות....
