מחשבה #1

כנות

מילה שיצא לי לחשוב עליה כאן.

החוסר בשגרה מביא אותי לחשוב באופן כללי יותר על החיים- מכיוון שהצעד הבא אינו מובן מאליו, וכל יום הוא תכנית חדשה, אני שואלת את עצמי באמת מה בא לי, מה אני רוצה ובאיזה דרך אני רוצה להשיג את זה (שלא לומר מי אני - את זה נשמור לעוד כמה חודשי רוחניקיות בשלג).
כשיש לך סדר יום קבוע או רשימת משימות שתמיד מוצאת את עצמה נגררת למחר, יש  אמת ואין הרבה זמן להתעסק איתה. המציאות מכתיבה אופן חשיבה שלא מאפשר לעצור ביותר מידי תחנות פילוסופיה וגם אין ממש כוח נפשי לרוב להתעסק בזה כי זה כמעט תמיד מסתיים בשיחת אלכוהול ועשן שרובה נשכחת ביום שלמחרת.

האמת היא שגם כשהכל לבן מסביב ויש שקט לשמוע את עצמך (או שבגלל שעוד לא התרגלתי לטלוויזיה כאן ואני מסוגלת לשכב ולהאזין לבטהובן), עדיין- לא כל כך קשה לגרד את האמת כמו שקשה לעשות משהו בעיניין.

להיות כנה עם עצמך הופך אותך גם לאדם נחמד וסובלני יותר כלפי הסביבה שלך, כי אין ספק שאם יש כנות בחייך אתה מודע לאהבה יותר. לעובדה שאתה אוהב את מי שאתה ואת מה שבחרת לעצמך.

על מנת שלא להמשיך להגרר כאן לקלישאות ניו אייג’יות שכבר נשמעו בכל פורמט אפשרי, אני לא ארחיב בנושא. כי הרשות נתונה.

יש לי חלון הזדמנויות של 4 שבועות עד הלידה להמשיך לחשוב, לפנטז על עצמי במחר שיבוא באופן שיכיל יותר משמעות,

כי רק להגיד אני כאן-

זה לא מספיק.

אפשר יותר.