יש כאן פטיש מסויים לאמן הזכוכית צ'יהולי.
הפריטים שלו ממוקמים גם במוזיאון וגם בגנים הבוטנים לצד תערוכת אורכידאות משיבת נפש.
הצבעים ביצירתו מרוחים באופן חצי אקאי, דינמי וזורח על זכוכיות שחלקן מזכירות מסיבת טרנס פסיכודלית במיוחד וחלקן מעוררות תהייה באשר לאמנות-אומנות גימיקית עממית אך גאונית.
בכל אופן יש משהו מרגיע בימי שלג לבנים לטייל בין צמחים ירוקים לצבעים מוטרפים.
הזכוכית שהיא למעשה חומר שביר כל כך, עדין ונטול מניירות, הופכת להיות במעשה קסמי ידיו (וידי פועליו) של צ'יהולי לצורות אימתניות, עצמאיות המשתלבות בסביבה שנבחרה עבורן, כמו נולדו לתוכה, ומקבלות חיים ואנרגייה מהפנטת.
משל לחיינו שאנו מטיילים בתוכם בביטחון רב, באמונה כמעט עיוורת בכוח של היצירה היומי שלנו, בזמן שהכל נושא מעין שקיפות צבעונית קסומה ושבריריות קיומית בחובו.
ציהולי יקרה,
השבמחקמיצ'י בשפה היפנית פירושה דרך.
סתם נראה לי רלוונטי
וואו טוב לדעת :)
השבמחקצ'יהולי הוא אמריקאי אבל אני שמחה שהאסוציאציות הביאו אותך לגלות לי דברים חדשים!