הורות
רציתי לכתוב על העיניין הזה.
מהזווית הקרובה לבוא, ומניתוח הביקור של אמא שלי והביקור של אבא שלי.
מה שמדהים זה שעד שזה לא קורה לך, זה פשוט לא קורה לך.
אין מודעות אמיתית לאף ילד בעולם הזה כמה ההורים שלו אוהבים אותו (בהנחה שאנחנו מדברים פה על הנורמל הרצוי ולא נכנסים עכשיו לסוגיות שנשאיר ל"חדשות המזעזעות" ).
אין לאף בן אדם שלא יצר חיים אחרים מדמו ובשרו, את השכל להבין את המשמעות של המילה הגדולה הזו.
ואף ילד לא יוכל באמת לנתח ולהבין את ההורים שלו.
אנחנו (הילדים) לא באמת מבינים כמה רציתם רק את טובתנו, ולא נצליח לדמיין אתכם חושבים איך אתם עושים הככככככללל למענינו ולמען משפחה מאושרת.
בכלל היו לכם חיים לפני שהגענו?
אני מאמינה שמדובר במערכות יחסים כל כך מורכבות שייקח לי עוד זמן לכתוב על זה.
אבל המחשבה לא עוזבת אותי.
אולי כי אני תוהה איזו מין אמא אני אהיה.
איזה מין אבא איתי יהיה.
מתי באמת מגיעה התחושה הטוטאלית הזו של- אני הורה.
ברגע הלידה? בבעיטה הראשונה? בבחילה הראשונה? בחיוך הראשון?
ברגע הלידה? בבעיטה הראשונה? בבחילה הראשונה? בחיוך הראשון?
מתי מגיעה נוגעת בך ההכרה שמשנה לך את החיים?
I am sure today that being a Mom starts way before being a dad.
השבמחקI am also confident that you will be the best Mom...:-)
איך אמר הרב- אם הוא עושה מאישתו מלכה הוא גם יהיה מלך... אני אשליך את זה גם להורות משותפת ולמשפחה מורחבת...
השבמחק