גאיה כבר בת חודש.

ואני מאוהבת בה.

קסם הבריאה הפגיש אותי עם אושר צרוף. ריכוז 3.250 ק"ג של חמידות. 

טוהר מוחלט. פרפרים ורודים ולחיים אדמדמות.

לא ייאמן שפעם כולנו היינו כאלה-קטנים, מתוקים, ריחניים (חוץ מאחרי פליטה), לבושים יפה, בטלנים וממגנטי אהבה ונשיקות.

ליבי התרחב, ואולי גם השתלט על חלקים אחרים ממני. 

אני מרגישה שמה שאני לא אכתוב לא יהיה מספיק. לא מספיק כדי לתאר את התחושה החדשה, לא מספיק כדי לתאר כמה היא יפה וקטנה וחמודה, לא מספיק כדי לתאר כמה מתגעגעים לקרובים אלינו שיתפעלו ממנה.

הלוואי שיכולתם להיות כאן ולהקסם ולהגנב מהגאיה המעלפת, ולהפגיש אותה עם המקורות הישראלים שלה ועם חלקים אחרים ממי שהיא.
בכל אופן בינתיים היו לי כמה תובנות עד כה. כישורי הורות ראשוניים נקרא לזה.

אני מניחה שאם היו שואלים את ההוא מלמעלה מה הקריטריון הראשון בצ'ק ליסט שלו הוא היה מפנה אותנו ל-"כבד את אביך ואת אמך".

אין כמו התבוננות פסיכולוגית מעמיקה אל תוך המבוך המסועף הזה. 

אנחנו גדלים עם סטטוס מסוים של ילדים שהופכים להורים אבל נשארים ילדים.

האם המעבר הזה משנה משהו ביחס שלנו להורים? האם העובדה שאנחנו מתחילים להבין את עוצמות האהבה והנאמנות שלהם אלינו משנה את התפיסה שלנו לגביהם ולפיכך את האופן שבו אנחנו רוצים להתפס כהורים?

השאלה הרלוונטית לנושא היא בכלל האם השכלנו במשך השנים לכבד אותם? (ובאיזה אופן זה מתבטא?)

כי אם כן כנראה שהם עשו משהו טוב בחינוך שלנו וכנראה שאנחנו נעביר את זה הלאה. ואם לא אולי אנחנו סתם חרא של אנשים וזה בכלל לא קשור לעבודה שהם עשו או לא עשו. בכל אופן הקשר ביננו לבינם בטוח יעיד על האופי של הקשר שלנו לילדים שלנו וזה לא איזשהיא תגלית המאה פה אלא פשוט התפכחות חדשה שלי. מעין התבהרות מחודשת על הנושא. 

כמו כן לגבי "ֿכבד והיה סבלני לחמך וחמותך"

שני ברשימה צריכים להבדק כישורי השירה. הייתי ממליצה על שיעורים לפיתוח הקול או משהו נגד זיופים שלא היו מביישים את האודישנים לכוכב נולד. איזה מפגש אחד או שניים עם צדי צרפתי על מנת של -new born

תיהיה אפשרות להירגע גם ללא מוצץ ובשלב מאוחר יותר לספר על שירי הילדות שהיו שרים לה ההורים המוכשרים. בכל אופן אם זה לא עובד חייבים להסתדר על רמקולים שיהיו תמיד בסביבה כי כששרים עם הדיסק ברקע גם הזיופים פחות נשמעים וגם לא שוכחים את המילים.

הוי השלישי יהיה כנראה צריך להיות על הרחבת הלקסיקון.

איסוף, שמירה ויכולת שליפה מהירה של כינויי חיבה, שמות תואר אציליים, עשרות מילים נרדפות ל-חמוווווודה...

לא לשכוח שאת אוצר המילים המועשר יש לגבות באינטונציות מיוחדות לכל מילה, ושימוש בסעיף השני יתקבל כאן בברכה.

היכולת להיות מוקסמים ונלהבים מקקי.

ההבנה שמה שלא תעשו תמיד יהיה הורה/סבתא/סבא/אחים/חברים/דודים/בני דודים/ שכבר היו שם לפנינו ועשו את זה אחרת. ויספרו לנו על זה. ויחד עם ההבנה הזו צריכה לבוא המווווון סבלנות 

להקשיב, להנהן, ולפעמים אפילו לקבל גישה אחרת או הצעת ייעול. לא על הכל צריך לחשוב לבד ולפעמים באמת אין חכם כבעל ניסיון.

רק שאפ'חד לא יגיד לנו רק מה הכי טוב לילדה שלנו כן?! את זה רק אנחנו יודעים ...:)!

פיתוח יכולת המחקר הויזואלי ניתוח ופיצוח הגנום האנושי. או במילים אחרות-

למי הילדה הכי דומה היום?

חשיפת צד הבמאי/צלם/עורך וידאו/אמנית האלבומים ושאר כישורי התיעוד האובסיסיבי, תוך שימוש בכל אמצעי המדיה והטכנולוגייה המתקדמים ביותר לפעמים בו זמנית.

מתיחת גבולות חדשים לעייפות. גם כל הסמסטרים מלאי הפרוייקטים שבעולם לא מכינים אותך לזה.

הבנה שכמה חכמים שאנחנו עדיין לא נוכל לקלוט באמת ולהפנים את נפלאות הבריאה והטבע. תמיד זה ימשיך להיות נשגב מבינתינו.

כמיהה אינסופית לחבק ולנשק.

בארות ללא תחתית של אהבה בתוכך.

יש עוד מלא אבל הזמנים של כל דבר מתקצרים בימים אלו אז יאללה תוסיפו בתגובות (שגית במיוחד את), תכינו אותנו לבאות...

בעיקר אפשר לסכם ולומר שהחיים משתנים וההשלמה עם העובדה שאתה לא מרכז החיים של עצמך נבנית וחושפת יום יום ציפיות חדשות.

מרגש!